רש"ש על נזיר כ״ז

1 תד"ה וכ"ת. לכן נראה לפרש הסוגיא כו'. כצ"ל:

2 בא"ד אלא מעתה דקאמר מעות דוקא גמירי מעות ולא עופות בתמיה. ר"ל אף דעופות חזו לאלתר להקרבה והוו לכאורה כמו בהמה בע"מ. וכמו שהקשו בריש הדבור. מ"מ פריך שפיר כיון דדייקי לשון ההלכה מעות וממעטי פרים ונסכא כו' דלא דמי למעות בזה דצריכי שהייה אף שאין בזה טעם לחלק. א"כ ה"ה עופות ל"ד למעות בזה שהן עצמן ראויין להקרבה:

3 תד"ה ואמאי בע"ב. וה"ה דהני סתומין הוו מעלו לנדבה. כצ"ל:

4 בא"ד וה"ה דר"ה בבהמות דהוו כסתומין. כצ"ל:

5 תד"ה מתיב רב המנונא. כצ"ל:

6 בא"ד ממעות שהפריש אביו לחטאת. כצ"ל:

7 תד"ה היתה. לפדותם ולהביא בדמיהן נדבה או קרבנות נזירותו דבע"מ כו'. כ"נ דצ"ל. דבבא זו קאי על ב' הדינים דרישא:

8 תד"ה מאי איריא. אבל במתניתין קתני מעות מפורשין להכי תני קודם מעות סתומין כו'. כצ"ל:

9 תד"ה מתיב רבא. ושלשה קרבנות כתיבי. לכאורה ה"נ להגיה קרבנו. ואולי נסבי ל"ר משום שלשה דנקטי. וכ"ה לשונם לקמן בד"ה ת"ל:

10 שם וחד בשעירה וחד בכבשה. כצ"ל כסדרן בתורה:

11 תד"ה ת"ל. עד שיהא קרבנו לשם חטאו. כצ"ל: